חיים אטקין-שמאות רכוש ומקרקעין - עמדת היועמ"ש לממשלה - אין מקום להתחשב בשימוש בלתי חוקי בקרקע לצורך קביעת שוויה | 20.5.2014


עברית  |  English  |  Русский  |  français  |  عربي  |  
הרשם כמנוי חינם על "סקירה שבועית" וקבל מתנה !  |  מתקשרים איתי בפשטות ובמהירות דרך ה - WhatsApp ומקבלים מענה מהיר || צור עימי קשר בווטס אפ 052-3728828 וקבל מענה מהיר בתוך לא יאוחר מ- 24 שעות ||  |  
תאריך ושעה
 


 

      
      
    
        
         

סקירה שבועית
הרשם לרשימת התפוצה

להרשמה לחץ כאן

לארכיון הסקירות

שתף Share
FacebookTwitter




iPhone Supported
 


  סרוק  ומייד נדבר
 

דף הבית >> עמדת היועמ"ש לממשלה - אין מקום להתחשב בשימוש בלתי חוקי בקרקע לצורך קביעת שוויה | 20.5.2014
 

 
אין מקום להתחשב בשימוש בלתי חוקי בקרקע לצורך קביעת שוויה
 

 
היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, הגיש את עמדתו לבית המשפט לעניינים מנהליים מרכז, במסגרת ערעורים הדדיים, בין היתר, על החלטת ועדת הערר לפיצויים ולהיטלי השבחה מיום 15.2.2011, בה הורתה הועדה להחזיר לשמאי המכריע לבחינה חוזרת את קביעת שווי המקרקעין במצב התכנוני הקודם בהתחשב הן בייעודם החקלאי והן בשימוש בפועל רב השנים בהם, תוך מתן משקל גם לכך כי במועד הקובע ככל הנראה לא היה היתר בתוקף.
 
היועץ המשפטי לממשלה, אשר החליט להתייצב בהליך, מביא בפני בית המשפט את עמדתו העקרונית לפיה קביעת ועדת הערר שלפיה יש לשום שווי מקרקעין בגין שימוש בפועל רב שנים שנעשה בהם, וזאת גם אם השימוש האמור איננו חוקי, אינה תואמת את עקרון החוקיות ואף עשויה לפגוע בתקנת הציבור בהעניקה גושפנקא לשימוש שנחזה כבלתי חוקי במקרקעין ועידוד שימוש מסוג זה.
 
עוד צוין בעמדת היועץ כי תוצאה שמביאה בחשבון את השימוש הבלתי חוקי שנעשה בקרקע, יש בה כדי להיטיב עם מפירי הדין לעומת אלו שהשתמשו בקרקע כדין. זאת מאחר והיטל ההשבחה שיידרש יהיה נמוך יותר לעומת היטל ההשבחה שיחושב בהתעלם משימוש בלתי חוקי זה.
 
מטעמים אלו, סבור היועץ המשפטי לממשלה כי אין מקום להתחשב בשימוש בלתי חוקי שנעשה בקרקע וכי יש לשום את המצב התכנוני הקודם לפי הייעוד שנקבע למקרקעין בתכנית ולפי יעוד זה בלבד.
 
מצ"ב עמדת היועץ המשפטי לממשלה, שהוכנה על-ידי עו"ד נורית טביב בפרקליטות מחוז ת"א – אזרחי.
 



בבית משפט לעניינים מינהליים מרכז                   עמנ 10422-05-13
                                                                                        עמנ 13234-06-13
                                                                                        קבוע ליום 16/6/2014
                                                                                        בפני כבוד השופטת בוסתן
 
בעניין:
 
המערערת                      הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה
                                     ע"י ב"כ עו"ד שרה פריש ואח'
                                     מרח' מוטה גור 9, ת.ד. 3363 פתח-תקווה 49517
                                     טל': 03-9239010   פקס': 03-9239015
 
                                                -   נ  ג  ד   -
 
המשיבות            1.        נהור בע"מ       
                         2.         דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ
                                     שתיהן ע"י ב"כ עו"ד יעל זפיר אביגדור ואח'
                                     ממשרד גולדפרב, זליגמן ושות' עורכי דין
                                     רח' יגאל אלון 98, תל-אביב 67891
                                     טל': 03-7101616  פקס: 03-7101617
 
 
ובעניין:
 
המערערות          1.        נהור בע"מ       
                         2.         דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ
                                     ע"י ב"כ עו"ד יעל זפיר אביגדור ואח'
                                     ממשרד גולדפרב, זליגמן ושות' עורכי דין
                                     רח' יגאל אלון 98, תל-אביב 67891
                                     טל': 03-7101616  פקס: 03-7101617
 
                                                -   נ  ג  ד   -
 
 
המשיבה                        הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה
                                     ע"י ב"כ עו"ד שרה פריש ואח'
                                     מרח' מוטה גור 9, ת.ד. 3363 פתח-תקווה 49517
                                     טל': 03-9239010   פקס': 03-9239015
                     
ובעניין                           היועץ המשפטי לממשלה
(מתייצב בהליך)             ע"י ב"כ עו"ד מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)
                                     רח' הנריטה סולד1 , תל-אביב, ת.ד. 33475, 64924
                                     טל': 03-6970222 פקס: 03-6918541       
 
 
עמדה מטעם היועץ המשפטי לממשלה
בהתאם לסעיף 1 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש], מתכבד היועץ המשפטי לממשלה, אשר יהא מיוצג על ידי ב"כ מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי), להודיע לבית המשפט הנכבד, כי הוא מעוניין להציג עמדתו בהליכים שבכותרת, אשר תובא להלן.
עסקינן בערעורים מנהליים בהתאם לסעיף 14(ד) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה" או "החוק"), על החלטות ועדת הערר לפיצויים ולהיטלי השבחה - מחוז מרכז (להלן: "ועדת הערר") שניתנו ביום 15.2.2011 וביום 21.4.2013.
עניינם של הערעורים ההדדיים, ובין היתר, בהחלטת ועדת הערר מיום 15.2.2011 הנ"ל, בה הורתה להחזיר לשמאי המכריע לבחינה חוזרת את קביעת שווי המקרקעין במצב התכנוני הקודם בהתחשב הן בייעודם החקלאי והן בשימוש בפועל רב השנים בהם, תוך מתן משקל גם לכך כי במועד הקובע ככל הנראה לא היה היתר בתוקף.
מבלי להיכנס לנבכי המחלוקת העובדתית בין הצדדים בערעורים דנן ונסיבות המקרה הפרטני ומבלי להידרש לשאלה בעניין חוקיות השימוש במקרה זה, מבקש היועץ המשפטי לממשלה להביא בפני בית המשפט הנכבד את עמדתו העקרונית לפיה קביעת ועדת הערר שלפיה יש לשום שווי מקרקעין בגין שימוש בפועל רב שנים שנעשה בהם, וזאת גם אם השימוש האמור איננו חוקי, אינה תואמת את עקרון החוקיות ואף עשויה לפגוע בתקנת הציבור בהעניקה גושפנקא לשימוש שנחזה כבלתי חוקי במקרקעין ועידוד שימוש מסוג זה.
יתירה מכך, תוצאה שומתית שמביאה בחשבון, במסגרת המצב התכנוני הקודם, את השימוש הבלתי חוקי שנעשה בקרקע, יש בה כדי להיטיב עם מפירי הדין לעומת אלו שהשתמשו בקרקע כדין. זאת מאחר והיטל ההשבחה שיידרש יהיה נמוך יותר לעומת היטל ההשבחה שיחושב בהתעלם משימוש בלתי חוקי זה.
יצוין, כי עמדה זו של המדינה עוגנה בהצעת חוק התכנון והבניה, התשע"א- 2010, שלא הבשילה לכדי חוק, ואף בתזכיר חוק התכנון והבניה (תיקון 103), התשע"ד- 2014, וכן הובאה בשם המדינה גם ביחס לסוגיות דומות שעניינן חישוב פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, נוכח שימוש בלתי חוקי שנעשה בקרקע.
מטעמים אלו, סבור היועץ המשפטי לממשלה כי אין מקום להתחשב בשימוש בלתי חוקי שנעשה בקרקע וכי יש לשום את המצב התכנוני הקודם לפי הייעוד שנקבע למקרקעין בתכנית ולפי יעוד זה בלבד.
ההדגשות בעמדה להלן אינן במקור, אלא אם נאמר אחרת.
 
א. פתח דבר והצגת עיקרי הדברים
1.                   עניינו של הערעור בעמ"נ 10422-05-13, אשר הוגש על ידי הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח-תקווה (להלן: "הועדה המקומית"), תקיפת החלטתה של ועדת הערר, מיום 15.2.2011, בערר 8060/10 (להלן: "ההחלטה הראשונה" או "החלטת ועדת הערר") שהוגש על שומה מכרעת של השמאי המכריע מר ניקי פרימו (להלן: "השמאי המכריע"), אשר מונה על פי הוראות תיקון 84 לחוק התכנון והבנייה מיום 3.3.2010 (להלן: "השומה המכרעת הראשונה").
נשוא השומה המכרעת הראשונה הינו דרישת תשלום היטל השבחה שהוצאה על ידי הועדה המקומית בגין אישור תכנית פת/2004/א מיום 20.1.2006 (להלן: "התכנית") שהוחלה על המקרקעין מושא הערעורים, המצויים בגוש 6366 חלקה 38 מגרשים 38/1 ו- 38/2 בתכנית, רח' ז'בוטינסקי פינת רח' דנקנר בפתח תקווה (להלן: "המקרקעין").
              העתק השומה המכרעת הראשונה צורף כנספח א' לערעור מטעם הועדה המקומית.
              העתק החלטת ועדת הערר, צורף כנספח ד' לערעור מטעם הועדה המקומית.
2.                   עניינו של הערעור בעמ"נ 13234-06-13, אשר הוגש על ידי נהור בע"מ ודן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ (להלן: "נהור ודן"), תקיפת ההחלטה הראשונה, הנ"ל, וכן החלטתה של ועדת הערר מיום 21.4.2013, בערר 8113/11 (להלן: "ההחלטה השנייה") שהוגש על שומה מכרעת מתוקנת של השמאי המכריע מיום 11.4.2011 (להלן: "השומה המכרעת המתוקנת").
כעולה מכתבי בי-הדין ומהחלטת ועדת הערר, נהור בע"מ היא הבעלים של המקרקעין, והיא חברה המצויה בשליטתה המלאה של דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ. על המקרקעין הפעילה דן שנים רבות מוסך וחניון לאוטובוסים.
              העתק ההחלטה השנייה, צורף כמוצג 2 לערעור מטעם נהור ודן.
3.                   בהחלטת ועדת הערר נקבע, ובין היתר, כי יש לשום את המקרקעין במצב התכנוני הקודם, תוך מתן משקל למצב התכנוני הקודם - ייעוד חקלאי וכן לשימוש בפועל רב השנים במקרקעין (מוסך דן וחניון אוטובוסים) ולכך כי במועד הקובע ככל הנראה לא היה היתר בתוקף.
4.                   שני הערעורים תוקפים, בעיקר ובין היתר, קביעתה זו של ועדת הערר. קביעה זו ניצבת גם בליבה של עמדת היועץ המשפטי לממשלה דנן.
5.                   בקצרה ייאמר, כי לגישת הועדה המקומית, לא היה מקום להביא בחשבון את שווי השימוש בפועל בהערכת שווי המקרקעין במצב קודם. לגישת נהור ודן, היה על ועדת הערר להנחות את השמאי המכריע לקבוע כי יש להביא בחשבון כי לנהור ודן זכות תקפה להמשיך ולהפעיל מוסך במקרקעין.
6.                   לעמדתנו, הצדק עם הועדה המקומית. ככל שמדובר בשימוש, גם אם נעשה במשך פרק זמן ממושך ביותר, אולם ככל שהוא איננו עולה בקנה אחד עם הוראות התכנית והחוק, יהא זה בלתי סביר לקבוע שעל השמאי, בקבעו את שווי הנכס על מנת להעריך את ההשבחה מהתכנית החדשה, להתחשב גם בשימוש זה.
7.                   הדברים מקבלים משנה תוקף עת הדבר גורם לכך שההשבחה תהא נמוכה יותר לעומת שומת הנכס במצב קודם בייעוד חקלאי בלבד.
8.                   היועץ המשפטי לממשלה סבור כי החלטת ועדת הערר אינה מגלמת "היטל אמת", עומדת בסתירה לעקרון החוקיות ואף עלולה להוביל לפגיעה בתקנת הציבור.
 
ב. רקע עובדתי הצריך לעניין
9.                   נהור ודן הן הבעלים של המקרקעין בתחום התכנית, הידוע כמוסך וחניון אוטובוסים של חברת דן. ייעוד המגרשים נשוא הערעורים שונה מייעוד חקלאי לייעוד מגורים מיוחד, והם הוחרגו מתכנית איחוד וחלוקה וקבלו זכויות בניה נרחבות יותר.
10.               ביום 3.3.2010 ניתנה השומה המכרעת הראשונה, בנוגע לחיוב היטל השבחה בגין התכנית, כאמור לעיל. על פי השומה המכרעת הראשונה, חויבו נהור ודן בתשלום היטל השבחה בסך של 25,838,280 ₪ נכון למועד הקובע. נהור ודן עררו על קביעת השמאי המכריע, במסגרת ערר 8060/10 (העתק השומה המכרעת הראשונה, הערר ותשובת הועדה המקומית לו, צורפו כנספחים א'-ג' בהתאמה לערעור מטעם הועדה המקומית).
11.               בעררן על השומה המכרעת הראשונה, טענו נהור ודן - בין היתר - כי השמאי המכריע טעה טעות מהותית בקביעת השווי הקודם של המקרקעין, בקבעו כי הייעוד במצב התכנוני הקודם היה חקלאי, בהתעלם מהשימוש בפועל רב השנים. 
12.               בהחלטתה מיום 15.2.2011, דחתה ועדת הערר חלק מטענות נהור ודן, אולם קבעה בהקשר לטענת נהור ודן לעיל כי בנסיבות שנוצרו, יש מקום להתחשב לעניין קביעת שווי המקרקעין במצב התכנוני הקודם, גם בשימוש בפועל שנעשה בהם במשך עשרות שנים (מוסך דן). זאת למרות שמדובר בשימוש בלתי חוקי לכאורה שכן לא היה בידיהן היתר לשימוש חורג משך שנים רבות קודם "למועד הקובע". וכפי שקבעה ועדת הערר (עמ' 16 ואילך):
"הסוגיה העיקרית אותה יש לבחון בערר שלפנינו היא – האם טעה השמאי המכריע טעות מהותית בכך שקבע את שווי המקרקעין במצב התכנוני הקודם על פי ייעוד חקלאי ולא קבע מקדם כלשהו בגין השימוש המתמשך הלא חקלאי.
... בנסיבות שלפנינו יש אם כן מקום להתחשב לעניין קביעת שווי המקרקעין במצב התכנוני הקודם, גם בשימוש בפועל שנעשה בהם במשך עשרות שנים.
... יחד עם זאת, יש גם ליתן משקל... לכך, כי ככל הנראה במועד הקובע, לא היה היתר תקף לשימוש חורג.
... אשר על כן אנו מחזירים לבחינה חוזרת את קביעת שווי המקרקעין במצב התכנוני הקודם בהתחשב הן בייעודם – חקלאי והן בשימוש בפועל רב השנים בהם, תוך מתן משקל גם לכך כי במועד הקובע ככל הנראה לא היה היתר בתוקף" (העתק ההחלטה צורף, כאמור, כנספח ד' לערעור מטעם הועדה המקומית).
13.               הנה כי כן, הוחזר העניין לבחינה מחודשת של השמאי המכריע, על מנת שישום את שווי המקרקעין במצב התכנוני הקודם בהתחשב הן בייעודם - חקלאי והן בשימוש בפועל רב השנים בהם, תוך מתן משקל גם לכך כי במועד הקובע, ככל הנראה, לא היה היתר בתוקף. בהמשך לאמור, השמאי המכריע ערך שומה מכרעת מתוקנת, בה הפחית את הסכום בעקבות החלטת ועדת הערר הנ"ל.
14.               על השומה המכרעת המתוקנת הגישו נהור ודן ערעור מנהלי, במסגרת עמ"נ 46210-08-11, בו נטען כי היקף ההפחתה שביצע השמאי המכריע אינו מספיק. כן נטענו טענות כנגד החלטת ועדת הערר אשר דחתה טענות נוספות של נהור ודן.
15.               בהתאם להצעת בית המשפט (כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר) מיום 3.8.11 בעמ"נ הנ"ל, אשר קיבלה תוקף של פסק דין ביום 14.8.2011, הוסכם כי נהור ודן תוכלנה להגיש ערר לועדת הערר על השומה המכרעת המתוקנת, ולאחר שתינתן החלטה בערר זה, יוכלו כל הצדדים להגיש ערעור מנהלי על כל המכלול. בהתאם לאמור, נמחקו הערעורים: עמ"נ 46210-05-11 ועמ"נ 2443-07-11.
16.               נהור ודן הגישו ערר לועדת הערר במסגרת ערר 8113/11, וזו נתנה החלטתה ביום 21.4.2013 (העתק ההחלטה צורף, כאמור, כמוצג 2 לערעור מטעם נהור ודן). נציין, כי עמדת נציג מתכננת המחוז שהייתה בגדר עמדת מיעוט בקרב חברי ועדת הערר לא באה לידי ביטוי בהחלטת ועדת הערר, על אף שזה נכח בדיון.
ג. עמדת היועץ המשפטי לממשלה
17.               היועץ המשפטי לממשלה סבור - וזאת מבלי להיכנס לנבכי המחלוקת העובדתית בין הצדדים ולנסיבות המקרה הפרטני ומבלי להידרש לסוגיה בעניין חוקיות השימוש במקרה הנדון - כי קביעתה של ועדת הערר במסגרת החלטתה מיום 15.2.2011, ואשר לפיה טעה השמאי המכריע "טעות מהותית", כלשונה, בכך שקבע את שווי המקרקעין במצב התכנוני הקודם על פי ייעוד חקלאי ולא קבע מקדם כלשהו בגין השימוש המתמשך הלא חקלאי; וכן כי יש להתחשב לעניין קביעת שווי המקרקעין במצב התכנוני הקודם גם בשימוש בפועל שנעשה בהם במשך עשרות שנים, תוך מתן הכרה בכך ש"ככל הנראה במועד הקובע, לא היה היתר תקף לשימוש חורג" - היא קביעה מוטעית, באשר אין היא  תואמת  את עקרון החוקיות.
18.               איננו מסכימים, אפוא, לקביעה לפיה יש להביא בחשבון במסגרת המצב התכנוני הקודם את השימוש שנעשה במקרקעין, שלא הוסדר כדין מהבחינה התכנונית.
19.               לעמדתנו, אין להתחשב בשימוש בלתי חוקי שנעשה במקרקעין, גם אם נעשה משך שנים, והתחשבות, בכל דרך, בשימוש מסוג זה חותרת תחת עקרון החוקיות ואף עשויה לפגוע בתקנת הציבור בהעניקה גושפנקא לשימוש בלתי חוקי במקרקעין ועידוד שימוש מסוג זה.
(לעניין המונח "תקנת הציבור" ומשמעותו, ראו פסק הדין מן העת האחרונה - בעניין אחר - בהפ"ב 3044-02-14 ענבר ואח' נ' קיבוץ גבע (פורסם בנבו, 25.3.2014), שם נאמר כי ככלל, מדובר במונח אשר משמעותו: הערכים, האינטרסים והעקרונות המרכזיים והחיוניים אשר חברה נתונה בזמן נתון מבקשת ליישם וערכים של מוסר, צדק והגינות ואף שכל ישר והגיון. הובהר כי הערכים העומדים בליבו של מונח זה הם ערכי שלטון החוק והשמירה על מנהל תקין (ר' פסקאות 12 ואילך לפסק הדין)).
20.               נבקש להפנות את בית המשפט הנכבד לפסק הדין שניתן בבית המשפט העליון בע"א 3015/06 מדינת ישראל נ' פנינה פינקלשטיין (פורסם בנבו; להלן: "עניין פינקלשטיין"), שם נקבע כי ככלל, במסגרת שומת הפיצויים, אין להתחשב בשימוש בלתי חוקי שנעשה בקרקע, אלא בשווייה בהתאם לייעודה התכנוני במועד ההפקעה. נציין עם זאת, כי בשל הנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון שם, נקבע כי המשיבים יזכו לתוספת מסוימת לפיצוי. וכך קבעה כב' השופטת ארבל (פיסקה 14 ואילך):
"עקרון יסוד אחר בפרשנותו של דבר חקיקה המתעורר במקרה דנן הוא העקרון הכללי של שלטון החוק ותקנת הציבור. לפי עקרון זה, תכליתו של כל דבר חקיקה היא לשמור על תקנת הציבור ולמנוע תוצאות העומדות בניגוד לה. תקנת הציבור כוללת, בין היתר, את חשיבות השמירה על שלטון החוק והרתעה מעבריינות והפרת החוק. (ראו למשל: ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197, 206 (2003), להלן: עניין בנבנישתי; בג"ץ 89/01 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' וועדת השחרורים, פ"ד נה(2) 838 (2001)). לאורו של עקרון זה יש לפרש דבר חקיקה באופן המקדם את שלטון החוק ולא באופן המאפשר עקיפת הוראות החוק או עשיית דין עצמי (ראו למשל: ברק, בעמ' 571-570, 574)".
             המשיכה וקבעה כב' השופטת ארבל, שם:
"ביטוי נוסף לעקרון שלטון החוק במסגרת תקנת הציבור הינו הכלל לפיו "אין חוטא יוצא נשכר" אשר ממנו נגזר, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בעניין בנבנישתי מפי כב' הנשיא א' ברק, כי: "ההרמוניה החקיקתית של כלל דברי החקיקה מוליכה למסקנה לפיה באופן עקרוני אין זה ראוי כי מפר החוק יהנה מפירות הפרת החוק על דרך של הנאה מזכויות שמוענקות לו על-ידי החוק" (שם, בעמ' 206. כן ראו: ע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית, פ"ד נ(3) 133, בעיקר בעמ' 154, 183-165 (1996); ע"א 391/89 וייסנר נ' אריה חברה לביטוח, פ"ד מז(1) 837 (1993), להלן: עניין וייסנר; ע"א 2242/03 אברהם נ' רשאד, ס' 16 לפסק הדין ([פורסם בנבו], 18.7.2005), להלן: עניין אברהם)".
21.               כפי שציינה כב' השופטת ארבל, שם, בפיסקה 17, גם בהלכה הפסוקה שיצאה מלפני בית המשפט העליון, ניתן לראות ביטוי לגישה השוללת מתן פיצוי, למשל - בעקבות הפקעה או פגיעה תכנונית, בגין שימושים בלתי-חוקיים בקרקע (ראו, למשל: ע"א 740/75 דוידוביץ נ' אתרים בחוף תל-אביב, חברה לפיתוח אתרי תיירות בתל-אביב-יפו בע"מ [פורסם בנבו]). כפי שציינה כב' השופטת ארבל בפסק הדין בעניין פינקלשטיין, ביטוי לגישה זו ניתן למצוא גם בדברים שאמר כב' השופט ריבלין ברע"א 1054/03 הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים נ' בדיחי (פורסם בנבו, 8.6.2003), שם נדונה השאלה האם אדם שהקים עסק ללא רישוי זכאי לקבל פיצוי הכולל את שוויו של העסק בגין הפקעת הקרקע לפי סעיף 189 לחוק התכנון והבניה. על רקע זה קבע כב' השופט ריבלין כי:
"שימוש בלתי חוקי בנכס אינו מצמיח זכות להמשך שימוש שכזה. אדם אינו יכול לקנות לעצמו זכות להפר את החוק מכוח העובדה שהרשות לא הקפידה לאכוף אותו. אין להשלים עם הפרה בוטה של דיני התכנון והבניה ושל דיני רישוי העסקים. יתכן שאוזלת היד של הרשויות באכיפת דינים אלה ראויה לגנאי, אך אין להשלים עם מצב בו יתמרצו דיני פסיקת הפיצויים בגין הפקעה להפר את דיני התכנון והבניה, ואת דיני רישוי העסקים, ויתגמלו את מפרי החוק. אשר על כן, יש לקבוע כי למשיבים לא הייתה כל זכות להפעיל עסק בנכס שהם בעליו, ולכן אין גם כל הצדקה למתן פיצוי על הפגיעה בזכות זו בעקבות ההפקעה".
 
דעה דומה הובעה גם באשר לתשלום פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, על-ידי כב' השופט י' זמיר בפסק הדין בע"א 1188/92 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' גלעד ברעלי (פורסם בנבו):
"מעוולה לא תצמח עילה. מי שנוהג בניגוד לחוק אינו קונה לו זכות. הנה, למשל, אדם שבנה בית ללא היתר או אדם שהפך דירת מגורים לחנות או למשרד בניגוד לתכנית מיתאר. אדם זה עבר עבירה, ודינו, לפי חוק התכנון והבניה, קנס או מאסר. העונש נועד להרתיע מפני עבירה. לכן אין זה הולם את תכלית החוק, אף אין זה סביר, לפרש את סעיף 197 לחוק כך שהעבריין יקבל פרס על העבירה. מכאן שסעיף 197, כאשר הוא קובע כי פגיעה במקרקעין על ידי תכנית מזכה בפיצויים את 'בעל הזכות' במקרקעין, מתכוון לזכות שנרכשה כדין ואינה נוגדת דין. המסקנה היא שלפי סעיף 197 אין חובה לפצות אדם שנפגע על ידי תכנית, אפילו הוא דייר מוגן, על שימוש חורג ללא היתר".
 
עוד ראו: בר"ם 3903/07 אברהם ג'יאן נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה (פורסם בנבו), שם נאמר כי:
"הלכה היא כי בעליו של מבנה שנבנה שלא כדין או ללא היתר לא יזכה את בעליו בפיצויים בגינו או בפגיעה בערכו".
           
            כן ראו: ע"א 9396/07 כסלו נ' חברת רכבת ישראל בע"מ (פורסם בנבו), שם נאמר:
"לעובדה שעסקי ההובלה והמוסך פעלו בניגוד לחוק נפקות לעניין הזכאות לפיצויים.
... עילה לפיצויים קמה בגין נזק שנגרם עקב ההפקעה, כאשר מטרת הפיצוי הינה השבת הנפגע למצב בו היה לולא אותה הפקעה. הקניית פיצויים בגין עסקים בלתי חוקיים אינה מקיימת רציונל זה. שכן, פיצויים בגין פעילות בלתי חוקית שהתבצעה בנכס המופקע, תציב את הנפגע במצב טוב יותר, מאשר המצב החוקי בו היה ערב ההפקעה. כמו כן, פיצוי שכזה יהווה תמריץ בלתי ראוי לפעילות שלא כדין ואף יוציא את החוטא נשכר. בהקשר זה, אין לומר כי מחדלי הרשות לאכוף את הדינים הרלבנטיים מקימים לנפגע זכות להמשיך ולהפר אותם.
... לא די בכך שהעסקים פעלו שנים רבות ללא אכיפה או פיקוח מצד הרשות הרלבנטית על מנת להעניק פיצויים למרות אי החוקיות".
וכן ראו: עש"א 16103-02-10 הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה נ' יורם כהן (פורסם בנבו):
"הכלל הוא, כי בעליו של מבנה לא חוקי, לא יזכה בפיצויים בגין אותו מבנה או בגין פגיעה בערכו. כך גם, לטעמי, לא יזכה אדם זה בהקלה אחרת כלשהי בגין המבנה הלא חוקי שבבעלותו, כמו צמצום שיעור ההשבחה לעניין שומת היטל השבחה.
... כפי שבנייה בלתי חוקית או שימוש בלתי חוקי לא יקנה זכות לפיצוי בגין הפקעה, כך גם הוא לא יקנה כל יתרון אחר, לרבות הקלה בנטל היטל ההשבחה. ככלל, לא תיחשב בניה ללא היתר או שימוש שאינו עולה בקנה אחד עם ייעודם התכנוני של המקרקעין כמגדילה את שווים הקודם של אותם מקרקעין ומקטינה את שיעור ההשבחה עקב אישורה של תכנית חדשה. הרציונאל העומד בבסיס ההלכות האמורות לעיל רלבאנטי גם לענייננו, חישוב שיעור השבחת מקרקעין עקב תכנית. המדובר בהגנה על שלטון החוק וכן מדובר על מסר חינוכי לחברה, ולפיו לא יצא מי שעבר על הוראות החוק נשכר ממעשיו הבלתי חוקיים".
            (ערעור על פסק הדין הנ"ל נדחה במסגרת פסק דין של בית המשפט המחוזי בע"א 37335-12-11 יורם כהן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה (לא פורסם; ניתן ביום 12.7.2012), אשר הותיר את פסק הדין הנ"ל על כל קביעותיו על מכונו, למעט עניין שהוסכם בין הצדדים בנושא הריבית ואינו רלוונטי לענייננו).
22.               על רקע האמור, נבקש לציין גם את פסק הדין בבר"ם 1106/04 ועדה מקומית לתכנון ובנייה - חיפה נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (פורסם בנבו) ולאבחן נסיבותיו מענייננו. הרקע העובדתי באותו מקרה היה, כי בשנות השישים הסמיך שר האוצר את חברת החשמל להפקיע קרקעות להצבת עמודי חשמל. בעקבות ההפקעה, נרשמה החברה כבעלים והקימה עמודי חשמל. בצד זאת, הואיל והקרקעות יועדו ל"תעשייה", היא עשתה בחלקן שימוש מסחרי (השכרה למוסכים). בשנת 1997 שונה הייעוד של חלק מהקרקעות ל"דרך". שינוי זה לא פגע בשימוש הציבורי בקרקעות, אולם פגע בשימושה המסחרי. בעקבות זאת, הגישה החברה תביעת פיצויים לפי חוק התכנון והבנייה.
במסגרת פסק הדין, עלתה השאלה האם זכאי בעל מקרקעין שרכש קרקעות בדרך של הפקעה לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, חרף העובדה שהבעלים המקוריים עשוי לתבוע את השבת הקרקע, ואם זכאי הוא, מה שיעורם.
כב' השופטת נאור דחתה את הערעור והותירה את פסק הדין קמא על כנו, בקבעה כי המשיבה זכאית לפיצויים על הפגיעה בקרקעות שבבעלותה, גם אם הבעלות באה לה בדרך של הפקעה, וזאת בשל הפגיעה בזכות הקניין.
אשר לשיעור הפיצויים, טענה המבקשת דשם כי חייבת היתה המשיבה, לאור הליך ההפקעה, לשנות את ייעודן של הקרקעות מייעוד של "תעשייה" לייעוד של העברת קווי חשמל; ועל כן, לטענתה, יש לבחון את תביעת המשיבה על בסיס המצב התכנוני שהיה אמור להיות לו פעלה המשיבה כפי שהיה עליה לפעול. ואולם, בית המשפט קבע בנסיבות המקרה דשם כי המבקשת לא הצליחה להוכיח כי הייתה חובה על המשיבה לשנות את התכנית החלה.
באותו מקרה, אפוא, קבע בית המשפט כי לא הוכח כי מדובר בשימוש לא חוקי. כלומר, חברת החשמל רשאית הייתה, על פי המצב התכנוני הפורמאלי, לעשות שימוש תעשייתי בקרקע. זאת למרות שהדבר לא הלם ולא תאם את תכלית ההפקעה, אך עניין זה נבחן במשקפיים של חובותיה הציבוריות של המשיבה ושל תום ליבה ולא במשקפיים של אי חוקיות השימוש.
בהקשר זה נציין, כי כב' השופט רובינשטיין הצטרף לפסק הדין, לאחר התלבטות, תוך שהביע ביקורת על כך שחברת החשמל כגוף דו-מהותי נהגה במקרקעין מנהג בעלים, הכולל שימושים שמעבר למטרת ההפקעה. לדידו, מטעמים של מוסר ציבורי ומכוח דרישת תום הלב, ספק אם מנהג בעלים זה מחיל עצמו על כל עניין ודבר, לרבות פיצוי מן הרשות המקומית לפי סעיף 197, על שימושים עסקיים. ובלשונו: "ההפקעת, הרווחת רווח עסקי וגם זכית בפיצוי?..." (להרחבה ראו: א' הראל, גופים דו-מהותיים - גופים פרטיים במשפט המנהלי, לשכת עורכי הדין (2008), בעמ' 511-518).
23.               לעמדתנו, התחשבות בשימוש לא חוקי בקרקע - יהא זה במסגרת פיצויים או יהא זה במסגרת היטלי השבחה - מהווה פגיעה של ממש בשלטון החוק. ובמילים אחרות, התחשבות בתכלית הכללית של תקנת הציבור ושלטון החוק מצדיקה להטות את הכף לטובת קביעה כי ככלל, אין להכיר בשימוש בלתי-חוקי בקרקע. וכפי שקבעה כב' השופטת ארבל בפסק הדין בעניין פינקלשטיין (פיסקה 21 ואילך):
"לשיטתי, אף בענייננו התכליות העומדות ביסוד הסדר הפיצוי עקב הפקעה, כמו-גם התכלית הכללית של עקרון שלטון החוק, מצדיקות "התערבות" בעקרונות השמאיים הטהורים בקביעת שווי השוק, כך ששומת שווי הקרקע תתבצע רק בהתחשב באותם שימושים המתאפשרים על-פי ייעודה התכנוני של הקרקע במועד ההפקעה.
... הפרשנות לפיה במסגרת שומת הפיצויים בגין הפקעה לא יינתן ביטוי לשימוש בלתי-חוקי בקרקע אף עולה בקנה אחד עם עקרון שלטון החוק ותקנת הציבור. כפי שתואר לעיל בהרחבה, עקרון שלטון החוק, המהווה עקרון יסוד בשיטת המשפט הישראלית, מטה את הכף לטובת פרשנות השוללת ממי שהפר את הוראות החוק לקבל פיצוי המשקף את המעשה הבלתי-חוקי שביצע. לאורו של עקרון זה, לא ראוי כי אדם אשר פעל בניגוד לחוק במשך שנים יקבל מהמדינה פיצוי אשר מתחשב בפעילות הבלתי-חוקית שביצע. במובן זה, ניתן לראות בפיצוי הניתן על-ידי המדינה בגין הפקעה המתחשב בשימוש הבלתי-חוקי בקרקע, משום גושפנקא, אישור ואף פיצוי, ולו בדיעבד, להפרת החוק. הדבר אף עלול לתמרץ אנשים להשתמש באופן בלתי-חוקי בקרקעותיהם תוך ידיעה כי לשימוש זה יהיה ביטוי בפיצוי אותו יקבלו, אם וכאשר תופקע מהם הקרקע. כפי שצוין לעיל, פרשנות היוצרת תמריץ להפר את הוראות החוק או לעקוף אותן הינה בדרך כלל פרשנות פסולה. מעבר לכך, בהקשר בו עסקינן - פיצויים בהתאם לשווי קרקע - ישנו קשר הדוק בין הפעולה הבלתי-חוקית לסעד שמקבל הפרט. דהיינו השימוש הבלתי-חוקי הוא שמעלה את ערך הקרקע ובכך מזכה את הפרט בפיצוי גבוה יותר. קשר הדוק זה בין המעשה הבלתי-חוקי לבין גובה הפיצויים שיקבל הפרט מצדיק אף הוא לטעמי את הפרשנות האמורה (השוו: עניין בנבנישתי, בעמ' 209-208).
עוד יצוין, כי למרבה הצער הפרות החוק בתחום התכנון והבניה הינן נפוצות למדי. ישנה חשיבות מיוחדת בהקפדה על עקרון שלטון החוק והציות לו בהקשר זה. דיני התכנון והבניה נועדו, בין היתר, להגשים מטרות הנעוצות בטובת הכלל על-ידי הסדרת שימושים בקרקע וקביעת אמות מידה לבנייה. שימוש בקרקע בדרך בלתי-חוקית שאינה תואמת לייעוד התכנוני של הקרקע פוגע באינטרס הציבור והפרט גם יחד (ראו למשל: ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים, פ"ד לח(1), 494, 500 (1984); ע"א 2962/97 ועד אמנים - חוכרים ביפו העתיקה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל-אביב, פ"ד נב(2) 362, 377 (1998); ע"פ 586/94 מרכז הספורט אזור נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 112, 134-133 (2001). והשוו לעמדה שהבעתי בבג"ץ 2887/04 אבו מדיגם נ' מינהל מקרעי ישראל ([פורסם בנבו], 15.4.2007)).
24.               נמצאנו למדים, כי בהתחשב במכלול השיקולים לעיל - ובכלל זה, המשקל שיש ליתן לעקרון שלטון החוק ותקנת הציבור - מצא בית המשפט העליון כי אין להתחשב במסגרת שומה (שומת פיצויים במקרה דשם) בשימוש הבלתי-חוקי שנעשה בקרקע אלא בשווייה בהתאם לייעודה התכנוני המקורי. בין היתר צוין, כי לפי הפרשנות שהותוותה לא יהא תמריץ, ולו בעקיפין, לבעלים להפר את הוראות דיני התכנון והבנייה החלים על המקרקעין.
             
            הדברים יפים על דרך של "קל וחומר" לענייננו.
25.               בענייננו, הקביעה של ועדת הערר שלפיה יש להתחשב בשימוש רב השנים אינה תואמת את עקרון החוקיות ואף עשויה לפגוע בתקנת הציבור, בעצם מתן ההכשר לשימוש בלתי חוקי במקרקעין ועידודו. בנוסף, היא גם אינה מגלמת "היטל אמת".
26.               כאמור, תוצאה שומתית שמביאה בחשבון במסגרת שומת היטל השבחה, במסגרת המצב התכנוני הקודם, את השימוש הבלתי חוקי שנעשה בקרקע, אף מיטיבה עם מי שמפר את הדין. זאת מאחר והיטל ההשבחה שיידרש יהיה נמוך יותר לעומת היטל ההשבחה שיחושב בהתעלם משימוש בלתי חוקי זה.
27.               כאמור, עמדה זו של המדינה עוגנה - ביני וביני -  בהצעת חוק התכנון והבניה, התשע"א- 2010, שלא הבשילה לכדי חוק, ואף בתזכיר חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 103), התשע"ד- 2014,  אשר בגדרו בין היתר תוקנו הפרקים הכלכליים בחוק, ובכלל זה התייחסות לשימוש בלתי חוקי שנעשה בקרקע בפרק הדן בהיטלי השבחה.
וכך נאמר שם, ובין היתר:
"... מוצע גם לקבוע כי לא יובאו בחשבון, לעניין שוויים של מקרקעין במצבם הקודם או העכשווי, בנייה או שימוש לא חוקי הקיים בהם" (ר' סעיף 26, סעיף 33 להצעת החוק – תיקון התוספת השלישית לחוק העיקרי).
וכפי שנקבע בנוסח החוק המוצע מטעם הממשלה:
"הוראות לענין חישוב השבחה
3א. (א)...
(ג) בנייה של בניין או חלק ממנו או שימוש, שנעשו שלא כדין לא יובאו בחשבון בקביעת שוויה של קרקע לענין תוספת זו".
העתקי העמ' הרלוונטיים מתזכיר החוק הנ"ל, מצ"ב ומסומן כנספח א'.
לעמדתנו, יש לפרש כך גם את הדין הקיים, שכן פרשנות אחרת אינה עולה בקנה אחד עם עקרון שהוא יסוד מוסד בשיטתנו המשפטית - עקרון החוקיות.
עמדה זו אף הובאה בעבר בשם המדינה גם ביחס לסוגיות שעניינן חישוב פיצויים לפי סעיף 197 לחוק נוכח שימוש בלתי חוקי שנעשה בקרקע.
28.               ככל שמדובר בשימוש, גם אם נעשה במשך פרק זמן ממושך ביותר, אולם איננו עולה בקנה אחד עם הוראות התכנית והחוק, יהא זה בלתי סביר לקבוע שעל השמאי, בקבעו את שווי הנכס על מנת להעריך את ההשבחה מהתכנית החדשה, להתחשב גם בשימוש זה. והדברים מקבלים משנה תוקף עת הדבר גורם לכך שההשבחה תהא נמוכה יותר לעומת שומת הנכס במצב קודם בייעוד חקלאי בלבד, כאמור.
29.               במקרה דנן יוצא אחת משתיים:
אם השימוש הוא כדין, הרי שלא ברור כלל איזה היתר חוקי ניתן להוציא לשימושי חניון ומוסך בקרקע חקלאית, שלא על דרך היתר לשימוש חורג (שכאמור כמוהו צוין שככל הנראה לא היה בנמצא). ודוק: גם אם נניח כי הוועדה המחוזית אגב הליכי אחוד וחלוקה הכירה בשימושים אלה לשעתו, וזאת לטובת תכנית אחוד וחלוקה, עדיין אין בכך כדי להצביע על עצם החוקיות שבשימוש. כפי הנראה, הוועדה המחוזית הכירה בזכויות הקניין של נהור ודן בקרקע אבל לא הכירה בחוקיות השימושים. יתכן כי בעבר היו נורמות אחרות לעניין התחשבות בשימושים לא חוקיים בתוכניות אחוד וחלוקה או בכלל, אבל אין בכך מאום לענייננו. ודוק: הליכי איחוד וחלוקה אינם מלמדים ראייתית בשום פנים ואופן על הליכי היטל השבחה.
אם השימוש הוא לא כדין, הרי שלפנינו מצב בו חוטא יוצא נשכר לעילא ולעילא - גם שנים של שימושים לא חוקיים ללא נשיאה בעונש, גם "רווח תפעולי" על שימושים לא חוקיים אלה, ובכלל זה קבלת זכויות ביתר בתוכנית משביחה וגם תשלום מופחת של היטל השבחה לאור דרך קביעת שווי המקרקעין, שהתחשבה בשימוש רב השנים שנעשה בנכס; שימוש אשר, כאמור, אינו תואם את ייעודו שלפי התכנית. והנה כי כן, מבקשים נהור ודן לשלם עוד פחות היטל השבחה.
30.               על רקע האמור, נבקש להפנות לדברים שנאמרו על-ידי כב' השופטת פרוקצ'יה בעע"ם 2273/03 אי התכלת שותפות כללית נ' החברה להגנת הטבע (פורסם בנבו, 7.12.2006); סעיף 41 לפסק הדין):
"היבט ההגנה על שלטון החוק בקיום דיני התכנון חשוב לא רק להבטחת השיטה והמנגנון הראויים לניצול יעיל של הקרקע במדינה, אלא גם כמסר חינוכי לפרט בחברה, בדבר החובה לכבד את הנורמות המחייבות על-פי הדין, הן ככלל, והן בתחום הבנייה ופיתוח שטחי הארץ בפרט. עצימת עין מהפרת שלטון החוק בתחום אחד של הפעילות האנושית, סופה שתביא לזלזול בחוק גם בתחומי חיים אחרים. כיבוד הדין, ויישומו בכל תחום, ובכלל זה בתחום התכנון והבניה, מהווים יסוד הכרחי לקיום החברתי ותנאי לתקינות פעילותו"     
31.               כמו כן נבקש להפנות לדברי כב' השופט רובינשטיין בע"א 8706/12 מרדכי אוחנה ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו), כדלקמן:
"ואזכיר עוד את שנזדמן לי לומר בעבר, כי "העובדה שהרשויות לא פעלו נגד השימוש בהם (במקרקעי הציבור - א"ר) לאורך השנים והחלו בפעולה הן בשנים האחרונות, אינה יכולה ליצור זכות למבקשים; הם נהנו ממחדלי הרשויות לאורך עשרות שנים, ואם הגיעה עת ורשויות המדינה החלו פועלות, על בית המשפט לסייע למימוש האינטרס הציבורי" רע"א 1889/04 אזברגה נ' מינהל מקרקעי ישראל, (פסקה ו(4) (2005)".
32.               לקראת סיום, נבקש להפנות לדברי כב' השופט רובינשטיין בפסק הדין המנחה בעע"ם 65/13 הועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה נ' נאות מזרחי בע"מ (פורסם בנבו, 7.7.2013), שם נאמר ביחס לשיקולים שעניינם ההגנה על שלטון החוק ואי עידודה של עבריינות בנייה, כהאי לישנא (פיסקה י"ט ואילך):
"בגדר אותם שיקולים רחבים על מוסדות התכנון להביא בחשבון גם שיקולים שעניינם ההגנה על שלטון החוק ואי עידודה של עבריינות בניה (ראו עע"מ 6807/07 אוהרנסיאן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (2008); עע"מ 9057/09 איגנר נ' השמורה בע"מ (2010)). בעניין פונטה הנזכר הזדמן לי לציין, כי "על אחת כמה וכמה בעידננו עתה, וכשהמדובר במעין מכת מדינה של בניה בלתי חוקית ולא אחת ולא שתיים איש הישר בעיניו יעשה, שיש מקום להביא שיקולים אלה בחשבון". נוכח חשיבותו של אינטרס השמירה וההגנה על שלטון החוק, אין ניתן להלום גישה לפיה בניה בלתי חוקית והתעלמות ממצב תכנוני קיים הם נחלתם של בתי המשפט בלבד ואינם מעניינם של מוסדות התכנון. קבלתה של גישה זו אף עלולה לגרום למצב, בו עברייני בניה ישקלו את צעדיהם לפי כדאיותן הכלכלית של חריגות הבניה, בחינת "אחרוג, אקנס (בבית המשפט בהליך הפלילי), אכשיר (במוסדות התכנון) ואפיק רווחים", או שמא "טוב קנס ועמו שתי קומות נוספות ללא היתר".
... מוסדות הממשל הם כלים שלובים, ואין כל מקום להפרדה, כביכול תכנון לחוד ועבריינות לחוד; יידעו העבריינים כי הממשל אינו שוטה שבעולם, שיורקים בפניו ובפני החוק ויש מי שיטעה לחשוב כי גשם נדבות הוא". 
33.               בשולי הדברים לענייננו, לא למותר להזכיר מושכלות יסוד - ככלל, התערבות בשומה מכרעת מצומצמת למקרים חריגים שבחריגים. הדברים מקבלים משנה תוקף לאחר תיקון 84 לחוק התכנון והבנייה (הצעת החוק ודברי הסבר פורסמו בהצעות חוק הממשלה – 369, מיום י"ט באדר א' התשס"ח (25 בפברואר 2008), עמ' 418). ראו, מעט מיני רבים:  בר"ם 4372/07 ועדה מקומית לתכנון ובניה קרית אתא נ' עזבון המנוח ירימי (פורסם בנבו, 31.7.07) בפסקה 3; בר"ם 3052/06 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' פלבר (פורסם בנבו, 30.10.06) בפסקה 5).
34.               לעמדתנו, אין המקרה דנן הצדיק את התערבותה של ועדת הערר בשומה המכרעת הראשונה; בוודאי לא באופן המגדירה כ"טעות מהותית"; בוודאי לא באופן המורה לשמאי המכריע להתחשב גם בשימוש בלתי חוקי שנעשה בקרקע.
35.               מן הטעמים המנויים לעיל, סבור היועץ המשפטי לממשלה כי אין מקום להתחשב בשימוש בלתי חוקי שנעשה בקרקע וכי יש לשום את המצב התכנוני הקודם לפי הייעוד שנקבע למקרקעין בתכנית ולפי יעוד זה בלבד.
                                                                                           
                                                                                                נורית טביב, עו"ד
                                                                           סגנית  בכירה  בפרקליטות  מחוז ת"א – אזרחי
פמת''א עמנ/6357/11    נ.ט. 1090892     





הצטרף לרשימת התפוצה שלנו והיה מנוי על "סקירה שבועית" וקבל חינם את כל המידע והעדכונים 

אימייל
שם
 












 
 
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
+ שלח משוב
   משרד ראשי - תל אביב והמרכז,  טל': 03-7542873   || מוקד הודעות:  24/7 : 03-7542873     פקס: 03-7622513  :FAX                    
 
סניף חיפה והצפון:  טל:  04-8715370     פקס: 04-8715763  :FAX ||    סניף ירושליים:  02-5660085        ||     סניף באר שבע והדרום:   08-6450007     
 נייד:    052-3728828    : Mobile   ||   דוא"ל משרד:   office@etkin.co.il    ||  דוא"ל חיים: haim@etkin.co.il 

    
 כל הזכויות שמורות לחיים אטקין - שמאות סקרים ומידע    © All Rights Reserved To Haim Etkin - Appraiser      ©   1985 -2017 
למעלה מ- 32 שנות מצויינות בשמאות אמינה, נכונה ומדוייקת

 
לייבסיטי - בניית אתרים