קרקעות מזוהמות, זיהום קרקעות וטיהורן - המשמעות הכלכלית והחברתית של הקרקעות המזוהמות בישראל

ההשלכות הכלכליות והסביבתיות של זיהום קרקע

זיהום קרקע הוא בעיה סביבתית משמעותית בישראל ובעולם, עם השלכות כלכליות ובריאותיות חמורות.

ההשלכות הסביבתיות:

פגיעה במקורות מים: מזהמים בקרקע יכולים לחלחל למי התהום ולגופי מים עיליים ולזהם אותם זיהום זה יכול להשפיע על איכות מי השתייה, להזיק לחי ולצומח, ולגרום לנזקים אקולוגיים נרחבים.

פגיעה במערכות אקולוגיות:

זיהום קרקע יכול להשפיע על מגוון ביולוגי, לפגוע בבתי גידול של בעלי חיים וצמחים, ולפגוע בתפקודן של מערכות אקולוגיות. מזהמים יכולים להצטבר בגוף החי והצומח וליצור פוטנציאל סיכון גם לאדם.

פליטת גזי קרקע:

קרקע מזוהמת יכולה לפלוט גזים רעילים, שעלולים לסכן את בריאות האדם ולגרום לזיהום אוויר. גזים אלו יכולים לחדור למבנים סמוכים ולגרום לבעיות נשימה ואף להרעלה.

ההשלכות הכלכליות:

עלויות שיקום גבוהות: שיקום קרקע מזוהמת כרוך בעלויות גבוהות, הכוללות בדיקות, טיפול בקרקע ופינוי פסולת. עלויות אלו עשויות להגיע לסכומים גבוהים, תלוי בסוג הזיהום, היקפו ומיקומו.
ירידת ערך נכסים: קרקעות מזוהמות גורמות לירידת ערך של נכסים סמוכים, ופוגעות בפוטנציאל הפיתוח של האזור.פגיעה בתיירות וחקלאות: זיהום קרקע יכול לפגוע באטרקטיביות של אזורים תיירותיים ולגרום לנזקים לחקלאות, מה שמוביל לפגיעה בהכנסות.

מקורות זיהום קרקע:

תחנות דלק: דליפות דלק ותשתיות דלק לקויות הן גורם מרכזי לזיהום קרקע.
תעשייה: מפעלים ותעשיות שונות משתמשים בחומרים מסוכנים שעלולים לזהם את הקרקע.
הטמנת פסולת לא מוסדרת: הטמנה לא מבוקרת של פסולת גורמת לחלחול מזהמים לקרקע ולזיהומה.

ניהול זיהום קרקע בישראל:

המשרד להגנת הסביבה: אחראי על אסדרה ופיקוח על תחום זיהום הקרקע בישראל.

המשרד מפרסם הנחיות ומקדם חקיקה בנושא, ומבצע פעולות פיקוח ואכיפה על מנת למנוע זיהום ולשקם קרקעות מזוהמות.

רשות המים: אחראית על הגנה על מקורות המים, ופועלת למניעת זיהומם כתוצאה מחלחול מזהמים מקרקע מזוהמת.

מוסדות התכנון: אחראים על שילוב שיקולים סביבתיים בתכנון ופיתוח של קרקעות, לרבות קרקעות מזוהמות.חשוב לציין: המקורות שהוצגו מתמקדים בהיבטים סביבתיים ותכנוניים של זיהום קרקע, ולא בהיבטים כלכליים באופן ישיר. לכן, המידע על ההשלכות הכלכליות של זיהום קרקע מבוסס על ידע כללי והיגיון, ולא על נתונים ספציפיים מהמקורות.

שיטות טיפול בזיהום קרקע

המסמכים מתארים מספר שיטות לטיפול בזיהום קרקע, כאשר הדגש הוא על קביעת סדרי עדיפויות המבוססים על היררכיית

הטיפול בפסולת:

1. מניעה: השיטה המועדפת היא מניעת זיהום קרקע במקור. הדבר יכול להיעשות באמצעות יישום אמצעי בקרה וניטור, התקנת אמצעי אטימות ותקינות, תחזוקה נאותה של תשתיות ומתקנים, והכנת נהלים למניעת ולטיפול בדליפות ושחרור חומרים מזהמים

2. טיפול באתר:

פינוי עדשת הדלק: במקרים של זיהום מדלק, ניתן לבצע פינוי של עדשת הדלק באמצעות שיטות שאיבה שונות כמו סקימר אקטיבי, סקימר פסיבי, או אמצעים אחרים.

טיפול במזהמים מומסים: ניתן לטפל במזהמים שהתמוססו במי התהום באמצעות טכנולוגיות שיקום שונות, עד להגעה לערכי יעד

3. שיקום הקרקע:

השבה: שימוש חוזר בקרקע המזוהמת באתר בו נוצר הזיהום או באתר אחר, לאחר שעברה טיפול. שימוש זה יכול לכלול שימוש כמצע לתשתיות, מילוי קרקע, הקמת סוללות אקוסטיות, וכיסוי במטמנות. קיימים ערכים ועקרונות לשימוש חוזר בקרקע מזוהמת, והשיטה מותרת רק באזורים מסוימים.

טיפול ביולוגי: טיפול ביולוגי מקדים במטרה לפרק את המזהמים לפני הטמנה באתרים מורשים.

טיפול באתר: טיפול בקרקע המזוהמת בתוך תחומי האתר המזוהם או בסמיכות אליו, באמצעות שיטות וטכנולוגיות ייעודיות ומוכחות. שיטה זו מורכבת יותר ואינה שכיחה בישראל

סילוק: במקרים מסוימים, כאשר לא ניתן לשקם את הקרקע, יש צורך בסילוקה לאתרים מורשים לטיפול בפסולת מסוכנת.

חשוב לציין: הבחירה בשיטת הטיפול המתאימה תלויה בגורמים שונים, כמו סוג הזיהום, היקפו, מיקומו, ומאפייני האתר והסביבה.

המסמכים מציינים גם את החשיבות של:

סקר קרקע: זיהוי ומיפוי מזהמים בקרקע באמצעות דגימות.

סקר סיכונים: הערכת הסיכון לציבור ולסביבה כתוצאה מהזיהום, וקביעת ערכי מטרה לשיקום.

ניטור: מעקב אחר ריכוזי המזהמים בקרקע ובמי התהום לאורך זמן.

ניהול סיכון: נקיטת אמצעים למזעור הסיכון מהזיהום, גם במקרים בהם לא ניתן להגיע לערכי סף.

היבטים נוספים:

מדרג דרישות: המשרד להגנת הסביבה הגדיר שלוש קבוצות מיקוד של עוסקים בחומרים מזהמים, כאשר לכל קבוצה דרישות שונות בנוגע לסקירה וטיפול בקרקע.

תכניות וולונטריות: המשרד מעודד בעלי קרקע לבצע טיפול וולונטרי בקרקע מזוהמת, בהתאם לנהלים ולדרישות גורמים עיקריים לזיהום קרקע בישראל

המקורות מציגים מגוון רחב של גורמים עיקריים לזיהום קרקע בישראל, תוך התמקדות בפעילויות תעשייתיות ותשתיתיות:

תחנות דלק וחוות מכלי דלקים: דליפות דלק ותשתיות דלק לקויות הן גורם משמעותי לזיהום קרקע, כפי שעולה ממסד הנתונים הארצי לקרקעות מזוהמות ומהדו"ח על סטטוס מקורות זיהום מי תהום דליפות אלו עלולות לזהם את הקרקע במרכיבי דלק, שמנים ומתכות כבדות.

פעילות תעשייתית:

ייצור ועיבוד מתכות: תעשייה זו עלולה לזהם את הקרקע במתכות כבדות, שמנים, חומצה ובסיס.

תעשייה כימית: שימוש בחומרים מסוכנים בתעשייה כימית עלול לגרום לזיהום קרקע בחומרים אורגניים נדיפים, חומרים אורגניים מוכלרים, חומצה ובסיס.

תעשיית מתכת וטיפול שטח פנים: תעשייה זו עלולה לזהם את הקרקע במתכות כבדות וחומצה/בסיס. הטמנה וסילוק פסולת לא מוסדרים:

בוצה: שימוש בבוצה שמקורה בטיפול בשפכים לכיסוי במטמנות עלול לגרום לזיהום קרקע.

פסולת מסוכנת: הטמנה לא מבוקרת של פסולת מסוכנת עלולה לגרום לחלחול מזהמים לקרקע ולזיהומה..

תשתיות:

צנרת דלק תת קרקעית: כשל בצנרת דלק תת קרקעית עלול לגרום לדליפות ולזיהום קרקע.

קווי דלק: דליפות מקווי דלק מהוות גורם סיכון לזיהום קרקע.

פעילויות נוספות:

תחבורה: פעילות תחבורה עלולה לגרום לזיהום קרקע כתוצאה מדליפות דלק ושמנים מכלי רכב.

חקלאות: שימוש בחומרי הדברה ודישון עלול לגרום לזיהום קרקע.

גורמים נוספים:

חוסר מודעות: בעבר, היעדר מודעות להשפעות ארוכות טווח של חומרים מסוכנים תרם לזיהום קרקע.

היעדר אסדרה: היעדר אסדרה מספקת בעבר אפשר שימוש בחומרים מסוכנים ופגיעה בקרקע.המקורות מצביעים על כך שזיהום קרקע בישראל נובע בעיקרו מפעילות אנושית, הן תעשייתית והן תשתיתית.חשוב לציין:

המקורות מתמקדים בעיקר בזיהום קרקע כתוצאה מפעילות תעשייתית ותשתיתית.

ייתכן שישנם גורמים נוספים לזיהום קרקע בישראל שלא הוזכרו במקורות אלו.

שתי המטרות העיקריות של מדיניות המשרד להגנת הסביבה בנוגע לזיהום קרקע הן:

צמצום השימוש בקרקע מזוהמת:

מטרת המשרד היא לצמצם את השימוש החוזר בקרקע מזוהמת, במיוחד למטרות כיסוי במטמנות פסולת זאת, מתוך הבנה שקרקעות מזוהמות מהוות משאב טבע מוגבל, ויש לשאוף לניצולן באופן בר-קיימא.על כן, נקבעו ערכים ועקרונות מחמירים לשימוש חוזר בקרקע מזוהמת, במטרה להבטיח שלא תיווצר פגיעה בסביבה או בבריאות הציבור בנוסף, קיימים אזורים בהם אסורה לחלוטין השבת קרקע מזוהמת, אפילו לאחר שעברה טיפול מניעת זיהום קרקע והטיפול בזיהומים קיימים:

המשרד פועל למנוע זיהום קרקע עתידי באמצעות קביעת דרישות מחמירות לעוסקים בחומרים מזהמים, פיקוח ואכיפה, וקידום חקיקה ותקנות במקרים של זיהומים קיימים, המשרד דורש ביצוע סקרים לאיתור ולמיפוי הזיהום, הערכת סיכונים, ותכנון וביצוע של פעולות שיקום, לרבות טיפול בקרקע, ניהול סיכון, וסילוק קרקע מזוהמת.המשרד מקדם גישה של "עדיפות סדרי עדיפויות מובהקת", לפיה הטיפול בזיהומים יתמקד באתרים בהם הסיכון הסביבתי והבריאותי הוא הגבוה ביותרלסיכום: מדיניות המשרד להגנת הסביבה בנוגע לזיהום קרקע שואפת לצמצם את השימוש בקרקע מזוהמת ולמנוע זיהומים חדשים, תוך התמקדות בטיפול בזיהומים קיימים בעלי פוטנציאל סיכון גבוה.שלבי הטיפול בזיהום דלק במי תהוםהמקורות מתארים תהליך רב שלבי לטיפול בזיהום דלק במי תהום, הכולל:

זיהוי אירוע דליפת דלק:

אירוע דליפת דלק יכול לנבוע ממקורות שונים, כגון תחנות דלק, צנרת דלק תת קרקעית, וחוות מכלי דלקים. זיהוי מוקדם של דליפה חיוני למניעת התפשטות הזיהום והחמרת הנזקים

איתור קרקע מזוהמת:

לאחר זיהוי הדליפה, יש לאתר את אזור הקרקע המזוהמת. ניתן לבצע זאת באמצעות סקר קרקע הכולל לקיחת דגימות וקביעת ריכוזי המזהמים. אפיון הזיהום ותיחומו המרחבי:יש לאפיין את סוגי המזהמים המעורבים בדליפה, היקף הזיהום, ומגמת התפשטותו. שלב זה כולל ניטור זיהום במרכיבי דלק מומסים במי התהום, ובחינת השינויים בריכוזים לאורך זמן.

הערכת הצורך בשיקום אקטיבי: בהתבסס על אפיון הזיהום, יש להעריך האם נדרש שיקום אקטיבי של מי התהום.

ההחלטה תלויה בחומרת הזיהום, פוטנציאל הסיכון לבריאות הציבור ולסביבה, וקיומם של קידוחי הפקה פעילים בסביבה.

פינוי עדשת הדלק: במידה ואותרה עדשת דלק צפה על פני מי התהום, יש לבצע פינוי שלה. פינוי העדשה נועד למנוע את המשך התפשטות הזיהום והתמוססות מזהמים במי התהום.לשם כך, נעשה שימוש באמצעים שונים, כגון סקימרים אקטיביים ופסיביים, ביילרים, ומשאבות.

שיקום מזהמים מומסים:

במידה וקיים זיהום של מומסי דלק במי התהום, יש לבצע פעולות שיקום להרחקתם.

רשות המים אחראית על קביעת תכנית שיקום מתאימה, הכוללת המלצה על הטכנולוגיה המתאימה ביותר.ייתכן שיידרש ביצוע פיילוט לבחינת יעילות הטכנולוגיה טרם יישומה

ניטור: לאחר ביצוע פעולות השיקום, נדרש ניטור קבוע של ריכוזי המזהמים במי התהום.הניטור נועד לוודא את יעילות הטיפול, לזהות חריגות, ולתת התרעה מוקדמת במקרה של התחדשות הזיהום.

סיום ניטור: לאחר ירידה משמעותית בריכוזי המזהמים ועמידה בערכי היעד, ניתן לסיים את הניטור הפעיל .

חשוב לציין: התהליך המתואר במקורות מתייחס לטיפול בזיהום דלק במי תהום, וייתכן שישנם הבדלים בתהליך הטיפול בזיהומי קרקע אחרים.המקורות אינם מפרטים את כל השיטות והטכנולוגיות הקיימות לטיפול בזיהום דלק, ומומלץ להיוועץ במומחים בתחום לקבלת מידע נוסף.

קיימות טכנולוגיות שיקום מתקדמות לטיפול בזיהום דלק במי תהום, כגון:

ביו-אוגמנטציה: הוספת מיקרואורגניזמים לקרקע המפרקים את המזהמים.

חמצון כימי: שימוש בחומרים מחמצנים לנטרול המזהמים.

שאיבה והזרעה: שאיבת מי תהום מזוהמים, טיפול בהם, והחזרתם לקרקע.

עלות הטיפול בזיהום דלק במי תהום יכולה להיות גבוהה מאוד, ותלויה בגורמים שונים, כגון היקף הזיהום, מורכבות האתר, והטכנולוגיה הנבחרת.

גופים ממשלתיים האחראיים לפיקוח על זיהומי דלק בישראל:

שני גופים מרכזיים האחראיים לפיקוח על זיהומי דלק בישראל:

המשרד להגנת הסביבה: המשרד אחראי על הגנה על בריאות הציבור ועל איכות הסביבה, ולכן עוסק בפיקוח על זיהומי דלק בכלל, ובפרט בזיהומי קרקע וגזי קרקע. המשרד מבצע סיורי פיקוח והליכי אכיפה בתחנות דלק , ובודק דוחות הנוגעים לבדיקות אטימות של תשתיות דלק תת קרקעיות.

המשרד מפרסם דוחות ומפות זיהום, כולל מפה ארצית של זיהומי קרקע, בה מחצית מהאתרים המזוהמים הינם תחנות דלק.

רשות המים: רשות המים אחראית על ניהול משק המים בישראל, ולכן אחראית על מניעת זיהום מי התהום. במקרים של זיהום דלק במי התהום, רשות המים אחראית על קביעת תכנית שיקום, המלצה על טכנולוגיות שיקום, וניטור יעילות הטיפול. רשות המים מנטרת אתרים בהם אותר זיהום מי תהום במרכיבי דלק, כולל אתרים פעילים ואתרים בהם הסתיים הטיפול.

שיתוף פעולה בין המשרדים: הטיפול בפאזות השונות של זיהומי דלק מתחלק בין המשרד להגנת הסביבה לבין רשות המים. שיתוף פעולה זה מתבצע באמצעות ניטור, פיקוח והנחיה של רשות המים, על פי הנחיית המשרד להגנת הסביבה.

משרד האנרגיה: משרד האנרגיה אחראי על הסדרה ופיקוח על תשתיות דלק בישראל.

משרד הבריאות: משרד הבריאות מעורב בקביעת תקני איכות סביבה ומי שתייה, ופועל להבטחת בריאות הציבור מפני זיהומי דלק.